אתמול נפגשתי עם חבורת תלמידים ותיקים שלי, חלקם למדו אצלי לפני 5 שנים. היה כל-כך כיף לשיר ולהדהד יחד ולהיזכר בידע של קסם הצליל…
אחד המשפטים החזקים שנחרטו לי היה שאחד מהם אמר: “בכל פעם שאני חוזר לכאן, הקול שלי מחזיר אותי לעצמי, זה המקום היחדי בחיים שלי שהוא רק שלי ורק אני – וזה מרגיש כמו לקבל תרופה…”
זה באמת ככה. יש צליל וגוון קול מיוחד לכל אחד מאיתנו. כשאנחנו שרים אותו ולומדים לשחרר אותו ולהתבטא דרכו – הצליל הזה מחזיר לנו את עצמנו. אנחנו מרגישים בבית. זה כמו לקבל תרופה.
אני חושבת שהקול שלנו מרפא אותנו כי הוא מכיל את התמצית של מי שאנחנו, את הידע והנוכחות הכי עמוקה וצלולה שלנו. וכשהוא זורם בגוף אנחנו פשוט מרגישים טוב, נזכרים באמת ובשמחה שאינה תלויה בדבר. כמו להיכנס למעיין מים חיים ולהתמלא ברעננות וחיות, כמו לפגוש חבר ותיק שיודע בדיוק מי אנחנו ואוהב אותנו ללא תנאי.