אור זהוב מילא את המקדש בזמן שהכוהנת עצמה את עיניה. המקדש אמנם טבל בירוק עצים, והיה מוקף ציפורים ופרחים, אבל בדממה שלפני השירה, נדמה היה שגם הציפורים חדלו לצייץ והאזינו. יכולתי
כשכולם הולכים אנחנו חוזרות להיות מה שאנחנו. אברינו הסודיים מתגלים: קנוקנות, פרחים, כנפיים וזנבות. אנחנו חוזרות להפעיל את חושי השמיעה היתרים שלנו ופורשות לרווחה את אוזנינו הרכות. אנחנו חוזרות לראות
תמיד כשניגן היו עיניו הצלולות של איטמר פונות פנימה. הן היו פקוחות אך לא ראו את המתרחש סביבו בעת שישב בשוק המקורה של שיראז מנגן מהלכי מקאם בטאר. נשמתו לא
גדלת בעולם שלא ידע מי את. בלידתך לא הייתה שם השמאנית הזקנה הקוראת לתינוקות בשמם. היא לא אמרה ששמך ניגון צחור. למעשה איש לא זיהה שזו את, שהגעת לכאן מעולמות