המבט שלה נותר כפול. שאר הדברים עברו התאמה, הגוף, השפה, הרגשות – כולם התמזגו היטב בעולם האדם. אבל מאז שהייתה ילדה היא ראתה כל דבר פעמיים.רוב החיים היא לא ייחסה לזה
לולי היו לי ילדים, לו היה עליי לצאת לדרך מיד, הייתי לוקחת חליל ומחברת דקה והולכת, כמו באינספור גלגולי נוודות, לבי קל והולם אל הבאות. אבל עכשיו ממקומי המונח כאן
פעם ראיתי איש קדוש. נגיד שזה היה בהודו. הוא ישב מולי כמעט-עירום וזוהר, האור בעיניו פתח בפניי ממדים. נראה שהוא היה נזיר, אבל נזיר שהותרו נדריו. "הנשמה המקודשת אינה זקוקה