בפעולת הבריאה, לא אני היא זו שחולמת/בוראת את החזון שלי. הפוך – החזון חולם אותי.
החזון הוא כוח בורא. פעולת הבריאה היא הקשבה, ראייה. דרך הקשבה אני נהיית מודעת לחזון ונותנת לו גוף – את גופי. אז הוא יכול להתממש.
זוהי מלאכתה של האורגת. כשמתקיימת זרימה פנימית של נוכחות, של אהבה, חוט החזון מתחיל להיאסף לפקעת.
זה החוט שהאורגת זקוקה לו על מנת שתוכל לארוג את החזון שבא אליה, שמבקש להתממש דרכה.
היא אורגת אותו בנול גופה. היא שרה לו באש לבה. היא נותנת לו להיכנס לרחמה. היא יולדת אותו בשעה הנכונה, כשהאדמה רוויה במים.
~~~~~~~~
אורגת קטנה, אישה עתיקה, החזון שבא אלייך הוא ילד חדש, הולך בעולם ומאיר את אורו, רוקד בעולם ושר את שירו.
נוחי ברחם שטוו לך השמשות עד שתגיע העת. למדי להיות לוכדת החזון.
