היה הייתה ילדה שנולדה במדבר ללא שם. אנשיו היו שתקנים. יום אחד הגיעה רוח עצומה שכנפיה מוות, וכיסתה הכל בחול.
ללא אנשים וללא מילים לבטא את יגונה הלכה הילדה ימים רבים, ובחסד האלים הגיעה לנווה מדבר. שם היו מים, מזון ומחסה. אך חשוב מכך – היו שם מילים.
שם גדלה הילדה ולמדה לגלות שנשמתה שלה עשויה מילים, ודווקא היא, שבאה מהשקט האילם – יכולה לרפא אנשים במילותיה. ובראשונה, את עצמה. ואז את אהוביה. למעשה, לכל אדם שבא אליה – היו לה מילים לתת.
מילותיה היו מים, מזון ומחסה לאותן נשמות שבאו אליה ממדבריות חייהן
