מרחב השמאן
לאט לאט את
חוזרת אל נופי עצמך
נזכרת באדמת לבך
בה כף רגל לא דרכה מעולם
אל המקום הלא מוכתם
שם המים, הצלילים
ושמחה בלתי הפיכה מפכה.
את זוכרת
את טעם התום,
גם כשתלכי משם
חזרה אל העולם
יהיה בך סוד שננשם
ונחתם בך במעגלי הזמן.
תהיה בך הידיעה של מרחב השמאן
הולך במערומיו
ושר
לאלוהיו
Image credit: © Vasil Woodland
