אור זהוב מילא את המקדש בזמן שהכוהנת עצמה את עיניה. המקדש אמנם טבל בירוק עצים, והיה מוקף ציפורים ופרחים, אבל בדממה שלפני השירה, נדמה היה שגם הציפורים חדלו לצייץ והאזינו.
יכולתי להרגיש את ישויות האור נאספות סביבנו ומשרות בנו את ברכתן. ואז שרתי.
התחושה הייתה שצליל הזהב נמזג לתוכי מרקיע עליון, וכנפיים נפתחות בגבי, תומכות וזוקפות אותו. גוף האור שלי נפתח, והצלילים עברו דרכו בשלל גוונים. ככל שהשירה העמיקה והתגוונה, היער התעורר והצטרף, עוטף את המקדש ברוח המנגנת בעצים, בזמרת ציפורים וצקצוקי חרקים.
הטבע ואני שרנו יחד לבריאה, ואז נשמע הגונג. כל הנאספים ידעו שזה הרגע לשיר יחד את צליל האחדות. אז שרנו בקולות רבים ואושר מילא אותנו, כמו ברקיעים, אבל ממש כאן על האדמה, ביער המבורך.
קסם הצליל המרפא
הגר שיר
תפריט
