הייתה פורשת את יריעת הקסם ולוקחת מחט דקה ועדינה ובה מושחל חוט זהב, ומתחילה לרקום, תך אל תך, את המארג שסביבה. יונקי דבש היו מרקדים בביתה, מלאכים היו שרים לה, ואיזדרכת המהמה בחלונה.
בבית ההוא שזיקיות היו דרות בו על הגג ומחבתות היו תלויות במטבח, ורק היא ונפשה שרו בו, שם היא למדה את כל שידעה – על ריפוי, צליל ואור. על האחד המלחין את הכל. שם היא פגשה את החושך שבה שהמתין לאור הנפלא כדי להיראות, להתגלות ולהיות נאהב.
הדרך הייתה ארוכה ופתלתלה, אך תמיד היה זה לבה שפעם בי העולמות וחיבר את המרקמים, תך אל תך, במחט דקה בה מושחל חוט זהב.