אגדות מעולמות האור

בית הרחמים

כשנגמר המקום במחברת החניכה שלי ידעתי שתם זמני בבית הרחמים. הגיע הרגע ללכת ללמד את שלמדתי, וברחמי זרע הידע המקודש.

אין הכוונה לתינוק, יקיריי, אלא אל גוף הידע שהוענק לי במקדשים. את הידע אני נושאת ברחמי ולמדתי להוליכו בגופי הפיזי ובגופיי המעודנים. כעת רק נותר לי לקחתו אל עולם האדם.

חששתי מהיציאה מהמקדשים, אבל זו הייתה התוכנית שנקבעה מראש. לא נועדתי להישאר לכהן במקדש אלא להביא את האור השקט של הלילות אל הימים.

שם במקדשים, בבתי הנשים שלנו, היינו כמו ברחם גדולה. מים זורמים ודממה עטפו את קולותינו השרים יחדיו. הייתי בטוחה שם, מוגנת בקורי רוך ואהבה.

מורתי אמרה לי: את הנך הרוך והאהבה, אין אלה איכויות חיצוניות לך. קחי אותן ברחמייך, והם יגנו עלייך מפורענויות העולם וישפיעו טוב ממך והלאה.

הרחמים הנאמרים ברבים אלה כלי הידע של האישה. רק הרחם הראשון הוא איבר פיזי, ואחריו הרחמים המתקיימים בגופיה האחרים – הרחם הרגשית, הרחם היודעת, הרחם האנרגטית, רחם הכוכבים. כמו סידרה של תיבות תהודה, מהדהדות הרחמים ידע ואור ונושאות את מתנותיה.

הרחם של האישה הוא מסדרון החלימה שלה. כשהיא יוצרת למסע ברוח, היא עוברת דרך שערי הרחמים, מרחם לרחם, עד לשדה הכוכבים ומשם לממדי הנצח.

בבית הרחמים היינו שרות את שירי המסע והשיבה של החולמת, את שירי הדם והידע של האישה, את שירי הלידה והיצירה.

בלכתי, נתנה לי מורתי שקיק ובו 3 זרעים. זרע הצליל, זרע האישה, זרע הלבבות. את זרע הצליל בלעתי למען יישא קולי את האור, כיוון שהייתי משושלת הכוהנות השרות.

משם הלכתי אל הכפרים, ללמד את הנשים את סודותיהן, להזכיר להן את הרפואות שלהן, ולהראות להן את הדרכים העתיקות. לא ידעתי שאני הולכת בעידן הסוף, ושמעתה והלאה נשים כמוני ייקראו מכשפות, יעונו, יוקעו, יישרפו על המוקד. ללא רחמים.

Image credit: © Tamara Adams

אשת-ציפור

בארצות הים הרחוקות, גר קוסם לבדו באי קטן עטוף ביופי. האי היה ירוק וסלעיו משוננים, והוא תמיד זכה לביקוריהן של ציפורים מיוחדות שמנגינותיהן מספרות על ארצות רחוקות. הן באו לשתות

קרא עוד »

שבע האורגות

בקצה היקום בלב הקיום מונח כוכב הנשים החכמות שם גרות האורגות הטוות בנולי הבריאה האחת בוראת בחוטי הצלילים השנייה בחוטי הצבעים השלישית אורגת תדרי סיפורים הרביעית אורגת בדים החמישית אורגת

קרא עוד »

בהקטי

  בהקטי   אל מבט עיניך אדוני אכוון את לבי, כדי לשאת את אש אהבתך אכשיר את גופי – אמשח אותו באבקת זהב, אל מתיקות קולך אכוון קולי, וכשאוכל לשאת

קרא עוד »

כפולי המבט

המבט שלה נותר כפול. שאר הדברים עברו התאמה, הגוף, השפה, הרגשות – כולם התמזגו היטב בעולם האדם. אבל מאז שהייתה ילדה היא ראתה כל דבר פעמיים.רוב החיים היא לא ייחסה לזה

קרא עוד »

איש קדוש

פעם ראיתי איש קדוש. נגיד שזה היה בהודו. הוא ישב מולי כמעט-עירום וזוהר, האור בעיניו פתח בפניי ממדים. נראה שהוא היה נזיר, אבל נזיר שהותרו נדריו. “הנשמה המקודשת אינה זקוקה

קרא עוד »

קולה של האמא

אני נשימת הפעימה , הדם הזורם בקורי הרשת אני בת החיים, ילדת האלוהים, אם כל הדברים. בלעדיי אין עיניים לפקוח, אין לב להרגיש. בלעדיי יש רק מקור אינסופי, החי בנצח

קרא עוד »
גלילה לראש העמוד