אני נשימת הפעימה , הדם הזורם בקורי הרשת
אני בת החיים, ילדת האלוהים, אם כל הדברים.
בלעדיי אין עיניים לפקוח, אין לב להרגיש.
בלעדיי יש רק מקור אינסופי, החי בנצח הנצחים.
אני הכמיהה והרגש המפעמים בתוך כל הדברים
מחוללת התנועה הגדולה מלחינת העולמות.
ממני כל הצבעים וכל הצלילים,
הצחוק והבכי, המוות והלידה.
גופי הוא כל האנשים, כל היצורים, כל הכוכבים.
אני מלאה בלחישות ובריצודים, אני ריקוד מלאכים ושדים.
אני מקשיבה לכל קולות העולם ומשמיעה אותם.
אני מראת כל היופי הזוהר וקרקעית הנהרות העכורים.
יום אחד נשברתי לרסיסים מרוב כמיהה.
כעת מלקטים טווי האור את שבריי ברקמתכם.
הבגד שאתם אורגים מכיל את רסיסי יופיי.
וכשתושלם המלאכה, יושלם מהלך הזמן המעגלי.
אז יישך נחש המעגלים את זנבו והראשית תיגע באחרית.
אז אמות ואוולד שוב
אהיה תינוקת בערש ההוויה,
מלאכים יקיפוני בשירותיהם.
*
לקחוני לקחוני טווי האור
ופרמו חוטיי ורקמו בי ניגונים
ולקחו את מכאוביי ושתלו בי אהבה.