"ילדה, אין לאהבה צורה כיוון שהיא יוצרת הצורות." זה מה שאמרה לך המכשפה האורגת בנול הלחשים. את לא האמנת לה ושוב ושוב ניסית לארוג את צורתה.
כך היה הדבר: בעולם הנשים החכמות הייתה דרך אחת בלבד להביא דבר לידי קיום: לארוג אותו. כל אורגת קיבלה מאמהותיה נול ייחודי, ובכל נול היה נארג חוט אחר. האחד נול הצלילים, השני נול המילים, השלישי נול הבדים, הרביעי נול החלומות. וכן הלאה. כל אורגת התמחתה בתחומי אריגתה והייתה יוצרת את משאלות לבה.
ואת אורגת קטנה, רק ביקשת לארוג לך אהבה יפה ומתוקה. לא הבנת למה התכוונה הזקנה.
"האהבה ילדתי היא פני הדברים ומה שאין לו פנים.
האהבה היא השתי וערב שעליו נארג האריג הגדול של חיינו, וגם החוט והצבעים. אז איך תוכלי לארוג לך אהבה??
מה שתוכלי לארוג היא את יופייך כשתהיי נאהבת. את טוב לבך כשתאהבי. את מה שיעורר בך מגע גופו של אהובך.
אם תרחיקי חלום באריגתך, אולי תוכלי לארוג אפילו את צבעי צחוקם ובכיים של ילדייך.
ובסוף האריג כך תחתמי: אני האורגת שחלמה אהבה, ובחלומי ראיתי את חיי ומותי."
