הדרכים העתיקות נושמות בגבך
את זוכרת פולחני אדמה
גוף משוח בבוץ, עלים פורחים בשיער.
את בתה הקטנה של האם הגדולה
היא מערסלת אותך בגופה,
כשאת עושה אהבה
אהובך הוא רוח היער.
יחד אתם נושבים אל נשמת העצים
נספגים בלחות האדמה
נזרעים ונאספים במחול העונות.
ממש היום הנשים נפתחות בגופן
אל שערי האביב,
כשיבואו כוכבים בשיערך
תהיי אחת עם השדה
עם האדמה והלילה.
