הדרכים העתיקות נושמות בגבך את זוכרת פולחני אדמה גוף משוח בבוץ, עלים פורחים בשיער. את בתה הקטנה של האם הגדולה היא מערסלת אותך בגופה, כשאת עושה אהבה אהובך הוא רוח

מתרגמת שפת כוכבים פטפוט עלים מלמול אבנים וניצוצות עין לאט ובמתינות כל שנת חיים היא כרך בספר הנצח. יש שחסרה מילה במילון האור ואני שואלת את אלוהי מהותי להיראות ברור

אלה שבדומייה מחזיקים את שלהבת אלוהים בלבם לבל תכבה ברוח העולם אלה ההולכים ברכות לבל ייראו פסיעותיהם אלה האוחזים בגבעולי הצחוק אלה המשקים במי החסד בני הלילית הנחבאים ביער האדם

אתה יודע, היום ראיתי אותה על גדות הנהר השכחה אישה בוכייה, דגה ממנו זיכרונות כל זיכרון – כוכביא הנמשה ממצולות הנשמה מאיר לרגע קט את עולם עלמיא. אתה יודע, מרוב

בוא ילד ירח הגיעה עת לרקוד ממחוגי גופך נולד זמן הים, נולדו גאות ושפל וקריאת שחפים. בואי ילדת שמש הגיעה עת לרקוד את ריקוד הנצחים מהאש שבך נולד זמן הכוכבים,