משחר היות האלוהים הייתי אני המעיין הזורם לאורך קיומו והנה אני כאן זורמת בתוכי. אני טעם ואין מילים הנוגעות לטיבי אלא טיפת המים המבקשת אותי מחוללת בי מעגלים.

היה הייתה ילדה שנולדה במדבר ללא שם. אנשיו היו שתקנים. יום אחד הגיעה רוח עצומה שכנפיה מוות, וכיסתה הכל בחול. ללא אנשים וללא מילים לבטא את יגונה הלכה הילדה ימים

התרתי את הקשר ששמר מיתרייך קלועים והנה נגלים רזייך כמיהה אחר כמיהה את נפרמת ואני צופן סתרייך התיריני לפעול בך ואובילך במשעולי משאלותייך אל הרגע בו חלמתי קיומך יקיצתי ניכרת

הילוך, הוא קרוב משפחה של הייעוד, אבל יותר ספציפי… מה זה הילוך? זה איך אתה הולך את מי שאתה, את המהות שלך בעולם. בניגוד למקור הנצחי שבתוכנו, הילוך זה דבר

ככל שאכנס פנימה אל מקדש הווייתי כך יעלה בחוץ האור ככל שאתמסר אל הדממה בתוכי כך יתנגן בחוץ קולי ככל שאוהב את החושך בתוכי כך יגיע היופי שלי לעולם השביל

נשמת הצוענייה שלי צריכה מדי פעם מקום ביטוי: אני לא הולכת לפסטיבלים ולא מסתובבת בעולם, אבל כן כותבת לחשים ומסתובבת בממדים מקבילים, שם יש לי המון חצאיות ושיער שחור-לבן ועיניים