בת-ארגמן
"את האחרונה בשושלת, אין לך ממי ללמוד," אמר לה הזקן ברוך, "אין עוד מסוגך מארצותינו. אבל יש מי שמלמד אותך.
"את האחרונה בשושלת, אין לך ממי ללמוד," אמר לה הזקן ברוך, "אין עוד מסוגך מארצותינו. אבל יש מי שמלמד אותך.
הדרכים העתיקות נושמות בגבך את זוכרת פולחני אדמה גוף משוח בבוץ, עלים פורחים בשיער. את בתה הקטנה של האם הגדולה
הבוקר אני ממש רוצה להגיד תודה על מה שיש לי בחיים, Gracias a la vida… אתמול בערב באתי לשיר בבית
הי את, תקשיבי, הכל בסדר. אני הקול הרגוע בתוך הלב שלך, תנשמי אותי. אני הקול שאוהב אותך, תנוחי בי. אני
בכותבך את שהיה אי אז ביוקטן את מלפפת את חוט הזמן. אין הזמן ליניארי באמת, מה שהיה הוא שהינו הווה ונכתב ואת הכותבת,