אל גורדו מספר על ילדותו ועל סודות הקול

כשהייתי ילד הייתי לומד מהזקנות של ההיכל. תמיד היו כמה – וואקיסו למשל, וגם קיטוהאיה, שהיו מנקות ושומרות על הפירמידה, ומתגוררות בחדרים הקטנים החיצוניים למשכן. אהבתי להקשיב לשירים שליוו את המלאכות שלהן. הן אהבו אותי והיו מלמדות אותי את כל השירים וגם תעלולים וקסמים קטנים.

כשגדלתי והפכתי לגבר הייתי צריך לנהוג יותר כבוד היות שנכנסתי להכשרה של חניכי הדרך השלמה ולא יכולתי להמשיך באותם משחקי קסם. למעשה נאסר עליי לכלות את זמני בתעלולי סרק או להשתמש בכוחותיי לשווא.

אבל וואקיסו הייתה מחכה לי וכל יום כשהשמש הייתה מתכוננת לישון היא הייתה יושבת לצד האש של הבישול ומזמינה אותי לשבת איתה ולהקשיב לשירים העתיקים.

כך למדתי ששירה ואהבת-חינם הן אחיות, ושהשירה אינה מבחינה בין קדושה לחול אלא שייכת לכל העולמות.

ואכן השירה הייתה הכלי ששימש אותי במעבר בין העולמות. שם בלב המקדש הייתי שר כדי להיכנס בשער. ומהעבר השני היה היקום כולו ממתין לי כרטט חי ומלמד אותי את מעבריו.

הכוהן הגדול של הפירמידה היה הולך איתי דרך השער ומלווה אותי ברוחו, כדי שלא אאבד בדרכי הרוח. למדתי לשמור את כל עוצמתי האנושית אסופה בתוך גוף האנרגיה שלי ומחוברת במיתר דק וחזק אל גופי הפיזי. קולי היה מחבר אותי כל הזמן אל האדמה הארצית, ובעזרתו הייתי מושך את עצמי כל פעם עמוק יותר לממדים המקבילים.

בממדים המקבילים החוקיות שונה. מה שקורה בהם הוא הוויה טהורה, שאין בה הפך או שקר. שם מתרחשת בריאה והבראה. היה עליי ללמוד להלך באותם מקומות די שאוכל בהמשך לקחת איתי אנשים פנימה וללוות אותם אל הריפוי ואל הבריאה של עבר ועתיד.

חוטי ההוויה הם גם חוטי הזמן וככל שאתה מושך בהם כך גדלה היכולת להשפיע – הרחק לעבר והרחק לעתיד. כל חוט מחזיק איכות מסוימת של רפואה וכשהיא מתאזנת היא משפיעה על יחידות חיים שלמות.

~~~~

כך קרה שאני, אל גורדו, לבשתי דמות אישה בעולם האנשים הלבנים ושרתי בלידת בתי. אז סגרתי סדק שנפער באדמת יוקטן לפני מאות בשנים. כשהלכתי לתוך השער בפירמידה עוררתי את נשמת אותה אישה לשיר ולרפא. אין לדעת מה גרם למה, מה קדם למה.

בשער אשר ביוקטן אין זמן. כשאני הולך דרכו עכשיו אני הולך בעכשיו של זמנים אחרים. שם אני לומד ששליחי האור אינם מוגבלים לממד אחד בלבד של זמן ומקום.

והנה אני כאן כותב/כותבת את קורותיי למענכם הקוראים את מילותיי.

שכן אני, המכונה אל גורדו, שמי האמיתי הוא קוואטיליקן, ילד האדמה והשמים. אני הולך השמשות והירחים. ואני מחבר בשירי ובמילותיי בין ממדי אדמה ושמים ובין עבר לעתיד.