אגדות מעולמות האור

בית הרחמים

כשנגמר המקום במחברת החניכה שלי ידעתי שתם זמני בבית הרחמים. הגיע הרגע ללכת ללמד את שלמדתי, וברחמי זרע הידע המקודש.

אין הכוונה לתינוק, יקיריי, אלא אל גוף הידע שהוענק לי במקדשים. את הידע אני נושאת ברחמי ולמדתי להוליכו בגופי הפיזי ובגופיי המעודנים. כעת רק נותר לי לקחתו אל עולם האדם.

חששתי מהיציאה מהמקדשים, אבל זו הייתה התוכנית שנקבעה מראש. לא נועדתי להישאר לכהן במקדש אלא להביא את האור השקט של הלילות אל הימים.

שם במקדשים, בבתי הנשים שלנו, היינו כמו ברחם גדולה. מים זורמים ודממה עטפו את קולותינו השרים יחדיו. הייתי בטוחה שם, מוגנת בקורי רוך ואהבה.

מורתי אמרה לי: את הנך הרוך והאהבה, אין אלה איכויות חיצוניות לך. קחי אותן ברחמייך, והם יגנו עלייך מפורענויות העולם וישפיעו טוב ממך והלאה.

הרחמים הנאמרים ברבים אלה כלי הידע של האישה. רק הרחם הראשון הוא איבר פיזי, ואחריו הרחמים המתקיימים בגופיה האחרים – הרחם הרגשית, הרחם היודעת, הרחם האנרגטית, רחם הכוכבים. כמו סידרה של תיבות תהודה, מהדהדות הרחמים ידע ואור ונושאות את מתנותיה.

הרחם של האישה הוא מסדרון החלימה שלה. כשהיא יוצרת למסע ברוח, היא עוברת דרך שערי הרחמים, מרחם לרחם, עד לשדה הכוכבים ומשם לממדי הנצח.

בבית הרחמים היינו שרות את שירי המסע והשיבה של החולמת, את שירי הדם והידע של האישה, את שירי הלידה והיצירה.

בלכתי, נתנה לי מורתי שקיק ובו 3 זרעים. זרע הצליל, זרע האישה, זרע הלבבות. את זרע הצליל בלעתי למען יישא קולי את האור, כיוון שהייתי משושלת הכוהנות השרות.

משם הלכתי אל הכפרים, ללמד את הנשים את סודותיהן, להזכיר להן את הרפואות שלהן, ולהראות להן את הדרכים העתיקות. לא ידעתי שאני הולכת בעידן הסוף, ושמעתה והלאה נשים כמוני ייקראו מכשפות, יעונו, יוקעו, יישרפו על המוקד. ללא רחמים.

Image credit: © Tamara Adams

בהקטי

  בהקטי   אל מבט עיניך אדוני אכוון את לבי, כדי לשאת את אש אהבתך אכשיר את גופי – אמשח אותו באבקת זהב, אל מתיקות

קרא עוד »

כפולי המבט

המבט שלה נותר כפול. שאר הדברים עברו התאמה, הגוף, השפה, הרגשות – כולם התמזגו היטב בעולם האדם. אבל מאז שהייתה ילדה היא ראתה כל דבר

קרא עוד »

איש קדוש

פעם ראיתי איש קדוש. נגיד שזה היה בהודו. הוא ישב מולי כמעט-עירום וזוהר, האור בעיניו פתח בפניי ממדים. נראה שהוא היה נזיר, אבל נזיר שהותרו

קרא עוד »

קולה של האמא

אני נשימת הפעימה , הדם הזורם בקורי הרשת אני בת החיים, ילדת האלוהים, אם כל הדברים. בלעדיי אין עיניים לפקוח, אין לב להרגיש. בלעדיי יש

קרא עוד »

החלילן

כל סיפור וסיפור מביא את התדר המיוחד שלו וכל סיפור אוסף אליי עוד רסיס נשמה. הכתיבה הזו לכן היא משיבת נפש. בחרתי בחיים האלה לאסוף

קרא עוד »

מפתח החיים

כשהייתי מביטה בשמים בארץ הרחוקה ההיא, הם היו משיבים לי רקמת מילים ותדרים. לא הייתה חשיבות למרחקים, רק הגשרים שחיברו בין הדברים נשאו משמעות. היה

קרא עוד »